קלף הגלגל

קלף הגלגל

מושג העצמי הוא אחד ממושגי היסוד של התורה היונגיאניגית. הפסיכולוגיה של יונג מתייחסת ומנתחת את התנהגותו של אדם לא על סמך עברו בלבד אלא בעיקר על סמך שאיפותיו ומטרותיו בעתיד. העבר יכול להסביר את ההווה, אך כדי להבין את הנפש במלואה צריך להבין לאן מבקש האדם להגיע בעתיד. כוונותיו לעתיד מעניקות לו תקווה וסיכוי.

יונג רואה את העצמי כנדבך העליון של האני המודע. הוא מקיף גם את הרובד הלא מודע. זוהי למעשה האישיות הטוטאלית. ארכיטיפ של סדר, משמעות, תחושת יעוד וממשות. האפשרות להרחיב את המודעות מקרבת את ה"אני" (השונה מן העצמי) אל העצמי שנמצא ברובד עמוק יותר של האישיות במקום בו המודע והלא מודע מנהלים דיאלוג נטול עכבות. למעשה מודה יונג שה"עצמי", עם כל מורכבותו, לעולם יישאר נטול הגדרה מספקת. ה"עצמי" הוא המרכז וגם המקום של המודע והלא מודע. סמליו הם המעגל, המרובע, המנדלה וברמת הארכיטיפים – הילד.

ה"עצמי" הוא הרבה יותר ממודעות, זו הכוליות הטוטאלית של האישיות, השורש העמוק של נטיותינו, צרכנו, תשוקותינו ושאיפותינו, שאינם מודעים או ברורים לנו עד תום. שם מקורו של געגוע בלתי מוגדר או דחף בלתי מוסבר. זהו הביטוי המושלם של מה שיונג מכנה האינדיבידואליות אליה חותר האדם במודע ולא במודע עד שהיא מתגבשת בחייו הבוגרים.

העצמי מכיל את המודע והלא מודע ואת הדיאלוג ביניהם. הוא המקור והיעד של התהליך ההתפתחותי והוא הארכיטיפ של סדר, ארגון, ויסות עצמי, מרכוז, איחוד ניגודים, אינטגרציה ושלמות. בקבלה יש המכנים אותו "הנקודה שבלב", הניצוץ האלוהי, ובאלכימיה הוא היעד של התהליך האלכימי.

בעצמי בא לידי ביטוי אחדותה של הנפש שהיא תהליך התפתחות פסיכולוגי בו האגו מגיע לכדי הרמוניה עם ה"ניצוץ" הקיים בכל אחד. האני אינו מודע בחיי היום יום לאותו אלמנט קדום, אך נחשף אליו באופן מתמיד באמצעות מסורת של למידה, התנסות וחוויה, תוך אינטראקציה עם סביבה אנושית.

המנדלה היא הביטוי הסמלי החשוב ביותר של ה"אני". זהו המעגל המאגי. אצל יונג היא סמל למרכז, למטרה, לעצמי, לאישיות המכוונת לתכלית של מימוש העצמי, איזון הניגודים ולכידות. באופן סימבולי הדבר מיוצג על-ידי המרובע, המעגל או הארבעון. יונג שהתעניין וחקר תרבויות קדומות ודתות ראה במנדלה צורה סימבולית הנוכחת לא רק בתרבויות קדומות במזרח ובאמריקה הצפונית, אלא גם באומנות ימיי הביניים כמו במצרים הקדומה. ברוב המקרים צורתה פרח, צלב, או גלגל. בתרבויות המזרח משמשת המנדלה להתבוננות ומרכוז המכוונים לסדר, וארגון הכאוס הנפשי. כל חלק מן התוכן מקבל את מקומו הקבוע והיתר מוחזק על-ידי המעגל המקיף.

המנדלה מסמלת את הכוליות השלמה והמארגנת של אחדות הניגודים כתמונה של היקום ותמונה של הנפש כאחד. מספר מרכיבים בסיסיים במנדלה, צלב היוצר את ארבעת החלקים, המעגל היוצר תיחום, נקודת מרכז. מעבר לכל זה המנדלה היא תנועה, היא גלגל החיים, היא השתקפות תנועת היקום היוצאת מגלגל מסוים ושבה אליו, מייצגת תנועה כפולה מן הפנים החוצה ומן החוץ פנימה, ברמה הקוסמית והאישית.

מרכזה נקודה – נטולת זמן, מקום או מימד, היא לא שייכת לעולם הפיזי הגשמי, מהותה שמימית (אלוהים, ניצוץ אלוהי, אור, אינסוף), מסמלת אחדות, פוטנציאל אינסופי ובמרבית התרבויות מסמלת את אלוהים, ממנה נולד הקו (רצף של נקודות), מה שבנקודה הוא אפשרות הופך בקו ובעיגול לממשות וצורה פיזית, המעגל מתהווה מתוך הנקודה ובזכותה. שניהם הם סמלים לאלוהים ויקום. יחיד ורבים, פשוט ומורכב, פוטנציאל והתגשמות, גשמי ורוחני, אי תנועה ותנועה, אי קיום והתהוות.

העולם הוא תנועה, צמיחה וכליון. הנקודה – נצחיות. החיים הם תנועה סיבוב מתמיד סביב המרכז, חיים תוך יציאה מן המרכז וחזרה אליו בתנועה מתמדת. המעגל אינו שוכח את מוצאו וגם אנחנו והנשמה – זוכרים, וכל פעולה שעושים מונעת בתוך החיפוש הזה אחר המרכז.

סמל המגן דוד הוא סוג של מנדלה, מסמל יציבות, איזון והרמוניה.
הצלב מסמל את ארבעת הכיוונים הנפגשים במרכז ויוצאים ממנו לעבר האינסוף כשהם נתחמים על-ידי המעגל (המקביל לחיים גשמיים), שתנועתו אינסופית (חוזר על עצמו).
צורת המנדלה מופיעה בטבע. מערכות הכוכבים, התא בגוף האדם, טבעות העץ, ו"עין הסערה", בהוריקן הנקודה היחידה השקטה בתוך הסערה או במערבולות בים. התנועה המתמדת סביב המרכז היא המהות הקיומית שלנו.
יונג מתאר את התהליך בנפש בהתבוננות במנדלה, אך בעיקר ביצירתה, כניסיון לארגן מחדש את האישיות ויצירת סדר בתוך בלבול וכאוס פנימי. המנדלה מחברת אותנו באופן מודע לתת-מודע ממנו אנו יוצרים את המציאות שלנו.

בקלפי הטארוט רבים הם הסמלים המיצגים את העצמי – הסמל של מגן הקיסרית, שרביט הכהן, סמל האינסוף, מוט הרמס, המזרקה, הילד, הנזיר, עץ, כוכב. בקלף הגלגל הוא יצוג ארכיטיפי של העצמי. צורתו היא הקרובה ביותר לצורת המנדלה ולא בכדי אנו מוצאים בו את מרבית המרכיבים המשמעותיים המצויים במנדלה, כשלאלה מתווספים הסמלים האלכימיים שהם ייצוגים של ארבעת היסודות ולהם משמעות רוחנית, כפי שראו בהם האלכימאים. בקלף הגלגל אנו מוצאים את העיגול, נקודת המרכז, הצלב המחלק את מרחב הגלגל לארבעה חלקים וצלעותיו מצביעים לארבעה כיוונים, ועוד שני אלכסונים המחלקים את המעגל לשמונה חלקים, מה שמתכתב עם מעגל הסמסרה הבודהיסטי והדרך כפולות ה- 8 על פי תורתו של הבודהא שיש ללכת בה כדי להירפא, לחיות נכון, כדי לזכות לאיזון לאחדות ולהרמוניה פנימיים עם העצמי ועם העולם.

קלף הגלגל מייצג את מחזור החיים, אלה מעמתים אותנו עם מצבים שונים בנסיבות שונות – זו התנועה המתמדת של החיים והיקום ומסמל את הצורך שלנו לנוע להכיר בשינוי (פנימי וחיצוני) ולדעת לחיות אתו ובתוכו.

השינויים שאנו חווים גורמים לטלטלות רגשיות, פיזיות ומנטאליות, הם זרז לתהליכים של התפתחות ושינוי ברמה המנטאלית, הרגשית והרוחנית. בעקבותיהם אנו נחשפים להפרת האיזון שטרחנו להשיג. הגלגל מיצג את התנועה המתמדת והשינוי שהם מנת חיינו כפרטים וכחלק מקולקטיב ברמת המציאות והקיום. קלף הגלגל מסמל שינוי, שפע, התרחבות, אבל ברמה הפסיכולוגית הקלף הוא ייצוג של העצמי ואפשר לעשות בו שימוש להתבוננות ומרכוז, תוך הכרה והתייחסות לכל אותם המרכיבים שמצויים במנדלה ומסמלים את המורכבות של האישיות בהתהוותה ובתנועתה לקראת איזון, הרמוניה, סדר, מרכוז ואחדות הניגודים.

ארבעת הסמלים המצויים על גבי הצירים מסמלים את ארבעת היסודות מהם מורכב היקום ומסמלים את ארבעת האופנים של תפיסת המציאות, אינטואיציה, רגש, מחשבה ותחושה. הספינקס הוא סמל למודעות עליונה, היקף המעגל הוא סמל  לתנועה המחזורית של החיים והמרכז הוא נקודת האי תנועה. לא בכדי נעדרת.

מקלף הגלגל דמות אנוש. האיכויות המופיעות עליו הן נטולות זמן, הן נצחיות ואוחזות במהויות שעל פניו, ברמה הגשמית, נתפסות כמנוגדות וסותרות, אך ברמה העמוקה ה"רוחנית", ברמת ה"עצמי", היעד של ההתפתחות האישית והקולקטיבית, הן משלימות זו את זו ויש בהן אחדות, הרמוניה ואיזון. התכלית המודעת והלא מודעת של עצם הקיום מכוונת לגילוי אחדות זו.

מיקומו של הקלף במרכז המערכת והמספר המיצג אותו – אינם מקרים. המספר 10 מסמל שלמות שמאחדת בתוכה את הנקודה, האינסוף (ה- 0) והקו (ה- 1) סמל של ראשית התגשמות הרוח. התחלה של התהוות שמקורה באינסוף, באי תנועה, בנצח, בבחינת היש הפורץ מתוך האין כדי לברוא, ומרגע שאנו בוראים אנו נידונים לפְגום ובו בזמן לחתירה בלתי פוסקת לתיקון וחיפוש אחר השלמות האולטימטיבית שאינה בהשגתנו. עצם החיפוש וההשתוקקות אליה הם ביטוי תהליך הצמיחה החיפוש המתמיד אחר השלם. אי היכולת להשיג זאת היא תנועת החיים והכרח הפעולה החותרת לאיזון פנימי וחיצוני.

היעד של ההתפתחות הנפשית היא העצמי. אין התפתחות קווית, יש רק נתיב מעגלי המקיף את העצמי וחותר אליו.

העצמי הוא ארכיטיפ של אוריינטציה ומשמעות. יונג מדגיש כי הוא מכיל את פונקציות ההבראה. מכאן נברא הסיפור האישי האמיתי – המיתוס האישי. תנועת הגלגל מייצגת את הדינאמיקה הזו שאין לה סוף, אך יש לה תכלית. הירידה למעמקים, המפגש עם הרבדים העמוקים של הנפש, השיבה אל המציאות והחתירה אל הרוח וטבע הנשמה המצויים בעולמות העליונים וההבנה שניתן לעשות זאת ולהתקרב לכך אך ורק באמצעות החיים ודרכם. זו אולי המשמעות היותר עמוקה של חלום יעקב שראה סולם שרגליו נטועות למראשותיו וראשו מגיע השמיימה ומלאכים עולים ויורדים בו.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על אילנה הראל

לחץ/צי עכשיו על סמל הרשת החברתית שלך והחברים שלך יוכלו ליהנות גם הם

שיתוף באמצעות: