חג שבועות וליל הכלה

חג שבועות וליל הכלה

בליל חג השבועות נהוג לקרוא את המאמר "לילא דכלא" (בארמית - "ליל הכלה") מספר הזוהר.
במבט ראשון נראה שהמאמר מספר על חברים שמסייעים לכלה להגיע לליל חתונתה, אך למעשה, מסביר כאן הזוהר בשפתו הציורית את התפקיד המיוחד של בני דורנו, וכיצד נוכל לממש אותו וליהנות מכל טוב.

כמו בכל סיפור חתונה, גם בסיפור שלנו קיימות כמה דמויות מרכזיות, אלא שכאן כל דמות היא סמל לתהליך רוחני פנימי שמתקיים באדם. הכלה מסמלת את כלל הנשמות - המכונות "הנברא". והחתן מסמל את "הבורא", האור העליון.

העלילה מספרת על הבורא והנברא ש"נפגשים בחתונה" ומקיימים ביניהם זיווג - מושג קבלי שמסמל את הגילוי הרוחני שחווה הנברא בעקבות האיחוד בינו ובין הבורא.

בהמשך מספר הזוהר על חברים שמסייעים לכלה (לנברא) להתכונן למפגש עם החתן (הבורא). החברים הם אותם אלה העוסקים בלימוד חכמת הקבלה מתוך רצון להגיע לחיבור אמתי ביניהם, ובכך מזרזים את תהליך הגילוי הכללי. הם מכינים את עצמם לאיחוד הנכסף ביניהם ובין הבורא באמצעות העיסוק בחכמה, ובהגיעם לחיבור אמתי, הם משמחים את הכלה, וממלאים באור את כלל הנשמות.

"ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עמהם. ואלו, החברים העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם" (הקדמת ספר הזוהר).

ספר הזוהר שנכתב לפני כ-2,000 שנה מסביר עד כמה חשוב לימוד הקבלה דווקא בימי הגלות, הנקראים "לילה". לפי הקבלה, גלות משמעותה ריחוק וניתוק מרוחניות. מכאן ניתן להבין מדוע כתבו גדולי המקובלים שהגלות עדיין נמשכת בימינו, והביעו את צערם על כך שהעם שלנו שקוע בתוך עולם החומר. הם ניסו להסביר שהעיסוק במעשים גשמיים בלבד יפקיר אותנו לחסדיו של האגו ההולך ומתעצם, ואילו זה, סופו להוביל אותנו לפילוג ופירוד, ולבסוף למשבר כללי. משבר דומה לזה אשר אנו חווים כיום.

בשונה מהעולם הגשמי, שבו אור היום מאיר את השמים באופן טבעי לאחר הלילה החשוך, ברוחניות דבר אינו קורה מאליו, והאדם צריך לנקוט בפעולה כדי להביא את "אור היום" שמסמל את הטוב והשפע שרוצה הבורא להעניק לו.

הזוהר מסביר כי הלימוד בספרי המקור "פוקח" את עיני הלומד, ומאפשר לו לראות ולהרגיש את הכוח העליון שמנהל ומפעיל את העולם. לפתע נפרסת בפניו התמונה השלמה והוא נכנס אל "מאחורי הקלעים" של המקום שממנו מתנהלת המציאות כולה, ומשם הדרך לשינוי כבר סלולה.

מתקופתו של האר"י במאה ה-16 נפתחה חכמת הקבלה לכולם. כבר אז חזו המקובלים שתקופת הגלות הרוחנית עתידה להסתיים בזמננו. הסיפור שלפנינו מתאר את ההכנה לחתונה הגדולה שעתידה להתרחש בגמר תהליך התיקון שאותו מסמל חג שבועות. ה"הפי אנד" צפוי לקרות בעיצומו של חג השבועות, כאשר ייפגשו החתן (הבורא) והכלה (כלל הנשמות) תחת החופה.

שיהיה במזל טוב!

לחץ/צי עכשיו על סמל הרשת החברתית שלך והחברים שלך יוכלו ליהנות גם הם

שיתוף באמצעות: