מהו דיכאון או "מה עובר עליך"?

דיכאון מוגדר כמצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח ושקיעה בתוך עצבות וייאוש עמוקים וממושכים, המגיע עד נקודה בו משתבש התפקוד החברתי של האדם, או התפקוד היומיומי בחייו.

ניתן להסתכל על דיכאון כדפוס מעגלי וחוזר של מחשבות שעיקרן חוסר הערכה עצמית, עצבות, החמצה, אשמה, חוסר מסוגלות וייאוש. מחשבה אחת מחזקת את המחשבה הבאה אחריה, כשהן מובילות לדיכוי של שמחה ואופטימיות ומפריעות ליצור התנהגות מעודדת ותחושה של אושר. בשלב מסוים האדם מאבד את השליטה על המחשבות שלו, והן הופכות לשולטות בו במקום שהוא ישלוט בהן. ככל שמופיעות יותר מחשבות שליליות, כך מתאבנת היכולת לחשוב מחשבות חיוביות, הפעולות היומיומיות והמציאות נעשות שליליות בהתאם, עד למצב בו האדם זקוק לעזרה על מנת לעצור את כדור השלג של רגשותיו.
  
 הסיבות לדיכאון
בעולם הפסיכולוגיה הדעות מגוונות, והגורמים לדיכאון משתנים בין אסכולה לאסכולה בהתאם להשקפתה. כיום ההנחה הרווחת היא שכל אחת מהתיאוריות אודות גורמי הדיכאון נכונה בדרכה ושילובן הוא שמסייע לנו לראות את התמונה הרחבה יותר. בפסקאות הבאות אפרט בכלליות את עיקרי הגורמים. יש לציין שישנם גורמים רבים ואלפי מחקרים אודות הסיבות לדיכאון, ובמאמר זה אנסה להביא בפניכם את המהות התמציתית שלהן באופן פשוט וברור, מבלי להתעמק בשמות התיאוריות, ההוגים, מושגיהן ומורכבותן. 

במוח
הסיבות המרכזיות לדיכאון קשורות למבנה האישיות, לחוויות עבר, לאהבה עצמית ולאיזון הורמונאלי-כימי. דיכאון במוח מתאפיין במחסור בחומר הנקרא "סרטונין- SE", המקושר ליכולת לחוש תחושות שמחה. ישנם גורמים שונים למחסור בסרטונין, אך המשותף לכולן הוא שבעת מחסור בסרטונין מופיעים תסמיני דיכאון. התרופות שנוטלים הסובלים מדיכאון מעודדות בצורות שונות את הגברת הימצאותו של הסרטונין בתהליכים עצביים במוח, ולכן עוזרות באופן ישיר להקלה על סימפטומים כגון עצב או ייאוש, אך אינן פותרות את מחולל הבעיה. 

בשלב העוברי
גישות שונות טוענות שמקור הדיכאון מתחיל כבר בשלב העוברי. נראה שאנו מושפעים ישירות מגורמים ביולוגיים, פיזיולוגיים וגנטיים כגון: DNA, גוף האם, תזונה במהלך ההריון, זיהום-אויר, תרופות, עישון, אלכוהול, רעש, רגישות עצבית של העובר וכדומה. השפעות אנרגטיות ונפשיות כגון: מצבי רוח של ההורים, חשיפה לקרינה, טיב הקשר בין ההורים, חשיפת האם ללחץ, חרדות ורגשות שונים, יחס הסביבה, כמיהה ללידה לעומת הריון לא רצוי ועוד. השפעות אלו על העובר מהוות זרעים שעתידים לצמוח עם התפתחות הנפש שלו ולהשפיע על המבנה הרגשי והקוגניטיבי כאדם. דיכאון הוא רק אחד התוצרים האפשריים. 

חוויות ילדות מוקדמת – למידת הקשרים
ישנן תיאוריות המציעות כי לאחר הלידה, בגילאי הילדות המוקדמת, מבנה הנפש מתפתח כשהוא מושפע מאותם "זרעים" של השלב העוברי ובד בבד מעוצב מחוויות חיים ראשוניות בצורה של למידת ההקשר בין חוויות. כלומר, שתי חוויות בחיים מופיעות בסמיכות, והילד לומד שהן קשורות (לדוגמא: אני מחייך, אמא באה, סימן שיש קשר בין הפעולות). ובנוסף למידה של ההקשר שבין פעולה לתוצאה חיובית או שלילית (לדוגמא: אני מחייך, אמא באה, מחליפים לי חיתול – נוצרת תחושה טובה, סימן שלחייך זה טוב, אם אמא צועקת, סימן שלחייך זה רע). 

באופן זה אנו למדים על העולם ועל עצמנו, כיצד להתנהג, מה מביא לתוצאה חיובית ומה לשלילית. על פי תיאוריות אלו הסיבות לדיכאון הם הקשרים סיבתיים שגויים שנוצרו במוחנו מילדות ויצרו נטייה לפסימיות, האשמה עצמית, תחושה של חוסר מסוגלות, נטייה להרס עצמי ועצבות. 

חוויות ילדות מוקדמות – התמודדות ראשונית עם רגשות וקשרי הורה-ילד
תיאוריות אחרות טוענות שכילדים אנו חווים את העולם בעוצמות מאוד חזקות בשל חוויית הראשוניות של כל אירוע, ובשל חוסר האונים והתלות שלנו בהורים. בשלב זה אנו מתמודדים עם קשיים ופחדים לראשונה בחיינו ומתבקשים לפתח מנגנונים של התמודדות והגנה על הגוף ונפש. מנגנונים אלו עתידים להישאר חלק מאיתנו לשנים רבות. זהו שלב שבו מתעצב המבנה הנפשי שלנו, "האגו" ונלמדות התגובות והמגננות היעילות להתמודד עם כל קשת הרגשות האנושיים. הבעיה היא שחלק ממנגנוני ההגנה מפסיקים לשרת אותנו בבגרותנו, אך נשארים טבועים במבנה הנפשי האוטומטי ומנהלים את חיינו עד לגיל שבו נשיל אותם באופן יזום בטיפול עצמי. גישות אלו רואות בדיכאון מנגנון הגנה מאוד חזק ומורכב הקם על יוצרו.

בראי הרוח – מחשבה יוצרת מציאות
בראי הרוח, החיים והחוויות שנפגוש הם תמיד שיקוף מדויק של פנימיותינו ושל נבכי התודעה שלנו.  העולם כולו הוא שיקוף של התודעה של כלל האנושות. בראי הרוח אין טוב יותר או טוב פחות, וכולם ראויים באותה המידה לאהבה, להצלחה, לכישלון, ללמידה וגדילה. הדיכאון מתחיל בניתוק החומר מהרוח, בריחוק מההשקפה הזו, בריפוי שיפוט עצמי שיוצר קושי בקבלה ובאהבה העצמית.

עמוק בתוך תודעתו של אדם הסובל מדיכאון מקוננת האמונה שהוא איננו טוב מספיק, שהוא אינו ראוי, וממנה נולדים פחדים רבים כגון לא להיות אהוב, להיכשל, להיות לבד, להינטש וכדומה. אמונה זו אינה מודעת, אך מנהלת את אופן המחשבה של האדם מתחת לפני השטח. מתוך האמונה הזו האדם יוצר מחשבות ובהשראתן של מחשבותיו יוצר את החוויות שקורות לו בכל רגע, ואף מפרש את ההתרחשויות בחייו באופן שיתאם ויחזק את האמונה. 

ככל שהאמונה השגויה הזו חזקה יותר, כך האדם ייצור בחייו שיקופים חזקים ותכופים יותר שלה. זה עשוי להתחיל בחוויה של כישלון או דחייה, שגוררת מחשבות ביקורתיות ופסימיות של האדם כלפי עצמו. מחשבות אלו מייצרות מחשבות נוספות ודפוסי פעולה שעשויים להוביל להימנעות מניסיונות חוזרים ליצירת חוויה מוצלחת או ליצירה של כישלון נוסף וכן הלאה. פחד מהתנסות, פחד מלחוות חוויות בחיים.

כל הימנעות או כישלון מגבירים את המחשבות השליליות ומחזקים את האמונה ש"אינני ראוי או טוב מספיק" עד ליצירה של אמונה נוספת שנועדה להקל על ההתמודדות עם הפחד מדחייה או כישלונות נוספים. אמונה זו מספרת לנו כי "אין שום דרך לפתרון" ובכך אנו מעניקים לעצמנו את הלגיטימציה להסתגר ולהימנע. בשלב זה רוב בני האדם יתקלו בייאוש ובתחושת ניתוק בין הסביבה, אנשים, מילים והעולם החיצוני, לבין הרגש, המחשבות והאמונות של העולם הפנימי אשר יצר חוויה של חוסר אונים מתמשך ויצא מכלל שליטה. עולם פנימי שקולו היחיד אומר לנו שאיננו טובים וראויים, ואין סיכוי לפתרון.